תוֹכֶן
בלט הוא אחת הצורות המחמירות ביותר עם תנועות שפותחו ממאות שנות היסטוריה. הוא נצר לריקוד קורטיזאן באיטליה של הרנסאנס, על פי אוניברסיטת נורת'איסטרן. תנועה חשובה בבלט נקראת פירואט, שם הרקדן מסתובב סביב סיבוב שלם באמצעות רגל אחת בלבד. ישנם מספר סוגים של פירואטים הכוללים תנועה מסוג זה.
"Sur le Cou-de-pied"
"Sur le Cou-de-pied" פירושו "בצוואר כף הרגל" בצרפתית. פירואט זה מתחיל ברגל שנחה בין הקרסול לבסיס העגל. לאחר מכן מרימים רגל זו כדי לחזור פנימה לכיוון רגל התמיכה, כדי לעשות את התור. בכל הפירואיות הגוף מרוכז לחלוטין ברגל התומכת. הגב צריך להיות ישר והירכיים והכתפיים צריכות להיות מיושרות.
"יַחַס"
"En attitude" הוא עמדת בלט שעובדה על ידי קרלו בלאזיס מפסל מרקוריו, מאת ג'ובאני דה בולוניה, על פי תיאטרון הבלט האמריקני. רגל אחת מורמת מאחורי הרקדנית, ואילו השנייה משמשת כתמיכה לגוף. הרגל המורמת כפופה בזווית של 90 מעלות. זרוע אחת כפופה מעל הראש, ואילו השנייה מושטת לצד. הפירואט של תנוחה זו נעשה מכף הרגל שהונפה לאחור ואז עם הסיבוב שנעשה ברגל המונפת מעל רגל התמיכה.
"ערבסק"
"En arabesque" הוא כאשר לרקדנית רגל אחת מושטת לאחור, כאשר הרגל השנייה תומכת בזווית ישרה לרצפה. רגל התמיכה יכולה להיות ישרה או "demi-plié", כאשר הברך כפופה מעט. הזרועות צריכות להיות מקדימה ומאחורי הגוף בזווית ישרה לרגל התומכת. פירואט ממצב זה נוצר כרגל המורחבת, מסתובב עם הרגל התומכת השנייה.
"A la seconde"
"A la seconde" הוא המיקום השני, שהוא המקום בו כפות הרגליים מפרידות כ- 30 ס"מ, כשכדורי הרגליים פונים לגמרי כלפי חוץ. הפירואט א-לה-סקונד נעשה בדרך כלל על ידי רקדנים. הרקדן מסתובב עם רגל התמיכה במצב זה; זו תנועה הדורשת כוח רב.
