תוֹכֶן
דופק העובר מהווה אינדיקטור חשוב לבריאותו של התינוק בתוך הרחם. מכיוון שהדרך היחידה לעקוב אחר רווחת העובר לפני הלידה היא באמצעות אולטרסאונד ומעקב, קצב הלב של העובר הוא דרך עבור ספקי רפואה לקבוע אם העובר נמצא בסכנה או לא. למרות שעלייה בתדירות עשויה שלא לקבוע מהי הבעיה, אך היא נותנת לרופא מושג אילו מצבים עליו לחקור.
דופק תקין
קצב הלב הרגיל אצל רוב העוברים בתקופות גדילה הוא בין 110 ל -160 פעימות לדקה. תדירות מעל או מתחת לטווח נורמלי זה יכולה להיות מדאיגה ויש לפקח עליה ולבדוק אותה בקפידה. ישנן מגוון דרכים לבדיקת דופק העובר, בהתאם לגודל התינוק ולהתפתחותו. סטטוסקופ, פיטוסקופ, אולטרסאונד או דופלר יכולים לקבוע באופן מדויק מאוד את פעימות לבו של העובר בטווח מסוים. לעיתים, קצב הלב של העובר יירד מתחת או מעל לטווח הנורמלי הזה למשך מספר דקות, וזה לאו דווקא מצב שצריך לעורר אזעקה, אך דפוס או פרק זמן ממושך במצב זה יכולים להצביע על בעיה חמורה.
תרופות
לתרופות המיועדות לאם במהלך ההריון יכולה להיות השפעה על דופק העובר. אלו שנועדו להפסיק צירים מוקדמים, כמו טרבוטלין, ידועים לשמצה בגירוי לב העובר ויכולים לגרום לדופק לעלות הרבה מעל לרמות הרגילות. תרופות אחרות עם חומרים מעוררים עלולות לגרום לטכיקרדיה עוברית.
היפוקסיה עוברית
טכיקרדיה, או פעימות לב מהירות, יכולות לנבוע ממגוון דברים. אחת מהן היא היפוקסיה עוברית. זהו מצב בו העובר אינו מסוגל לקבל חמצון מספק מסיבות שונות, כולל צירים במהלך הלידה, הפרדה מוקדמת של השליה, צניחת חבל הטבור או לחץ דם אימהי עקב האם שקיבלה אפידורל ושכיבה. בחזרה במהלך הלידה.
לידה מוקדמת
תינוקות שנולדו בטרם עת אינם מפותחים במלואם ולעתים קרובות יש להם מגוון בעיות. אחת הבעיות הללו היא מערכת עצבים לא מפותחת, וכתוצאה מכך קשיים בנשימה, במחזור ויסות הטמפרטורה. פעימות לב עובריות אצל פגים לעיתים קרובות טכיקרד, מכיוון שמערכת העצבים שלהן אינן מסוגלות לווסת כראוי את הלב.
מתח אימהי
תינוקות שנולדו לאמהות עם רמות לחץ גבוהות עשויים להיות בעלי דפוסי טכיקרדיה. לחץ אימהי קיצוני יכול להוביל לשחרור של אדרנלין אצל האם, שיכול לחצות את מחסום השליה ולהשפיע על העובר. נזק קיצוני מטכיקרדיה עוברית אינו סביר, אלא אם כן האם נחשפת שוב ושוב למצבים מלחיצים, מה שמעמיד את העובר במינונים גדולים של אדרנלין.
