תוֹכֶן
שרשראות שימשו את המצרים כדי להרגיש בטוחים. הן בחיים והן במוות, השתמשו המצרים בשרשראות כסוג של קמיע שיעזור להם להגן על עצמם מפני הרוע או לעבוד את האלים. המשמעות או הסיבה של השרשרת השתנו בהתאם לסמלים ו / או לחומרים בהם נעשה שימוש.
זהב ואבנים יקרות
זהב שימש בשרשראות כדי לייצג את בשר האלים, כמו הורוס הזהב, ונחשב למתכת אלוהית המחוברת לשמש. אבנים יקרות שימשו גם בשרשראות ועקבו אחר משמעות מיתולוגית ספציפית המבוססת על צבע האבן. לדוגמא, כחול טורקיז ירקרק נקשר לחיים ושמחה, בעוד שחום אדום או אדמדם סימל אש ודם. מצרים החלו לאסוף קמיעות מלידה כדי לקחת אותם איתם בחיים שלאחר המוות.
חִפּוּשִׁית פַּרעֹה
סמל דתי ומשמעותי, חרפושית שימשה בשרשראות מהמצרים הפשוטים ועד לפרעה. חרפושית הייתה חיפושית שנחשבה לקדושה בעיני המצרים וצורתה נחצבה בחלקה העליון של הקמיע. החלק התחתון של כמה חיפושיות יכול לשמש כחותם; הם נחקקו בהירוגליפים שניתן היה ללחוץ אותם לחימר כסמל של סמכות.
קמיע הלב
הלב היה הנפש והנפש עבור המצרים. על פי ספר המתים, חשבו שהלב כבד בחיים שלאחר המוות כדי לקבל כניסה לאוזיריס, השקפתם לשמים. אם הלב היה כבד מאוד, המוות היה קורה בסוף זמנו. האמינו כי קמיע לב מהווה מיכל ללב הלובש, ונלבש על שרשרת כך שהלב עדיין היה אצל האדם לאחר המוות.
מנאט
המאנאט הוא שרשרת כבדה וחרוזים עם חתיכה קדמית בצורת ירח סהר, ושימשה כחפץ טקסי לאלה הת'ור, שהמצרים האמינו כי הייתה לה השפעה על לידה מחדש ומוות. יצירה זו שימשה יותר מלכות וגברות ממתינות המשמשות ככוהנות. במקרים נדירים נעשה שימוש במנאט על ידי גברים, במיוחד על ידי מתפללי הת'ור. האמינו כי השרשרת היא אמצעי כוח לאלה.
