תוֹכֶן
ג'ון לוק היה פילוסוף בריטי מהמאה ה -17 שרצה שאנשים פרטיים ישתמשו בתבונה כדי לחפש את האמת במקום להסתמך על הצהרות הרשויות המספרות מהי האמת. הוא ביקש להבין את גבולות ההבנה האנושית ביחס לאלוהים ולאישיות, כמו גם להאמין שהבנה מולדת לא קיימת. לפיכך, הוא קשר את הנפש, בלידה, ל"צפחה נקייה "או לנקייה.
"הצפחה הריקה"
ביצירת המופת שלו, "מאמר על הבנה אנושית", לוק מפריך את הרעיונות שהציע רנה דקארט שבני אדם מכירים מושגים מסוימים באופן טבעי. לוק האמין שהמוח האנושי הוא מה שהוא מכנה "צפחה ריקה", שפירושה בלטינית "דף נייר". הוא האמין שילדים אינם יודעים דבר כאשר הם נולדים, וכי כל הרעיונות שמפתחים בני אדם מקורם בניסיון.
תחושה והשתקפות
לוק האמין שיש שני סוגים של חוויה: חיצונית ופנימית. הוא כינה את החוויה החיצונית "תחושה", והתייחס לאינטראקציה של בני אדם עם אובייקטים בעולם האמיתי, כולל הצבעים, התנועות והכמויות של אובייקטים כאלה. הוא התייחס לחוויה הפנימית כאל "השתקפות", והתייחס למעשי הנפש, כמו לדעת, להאמין, לזכור ולפקפק.
פשטות ומורכבות
לוק הציע שכל התחושות וההשתקפויות ייפלו בקטגוריות של פשוטות או מורכבות. רעיון פשוט הוא רעיון שנסוב סביב אלמנט, כמו לובן. רעיון מורכב הוא המשלב כמה אלמנטים פשוטים, כמו תפוח, המכיל את המושגים הפשוטים של אדמומיות, לובן ומעגליות.
