תוֹכֶן
המושג "עוויתות פסאודו" מתאר אירועים שנראים במבט ראשון כמו התקפים אפילפטיים, אך קורים אצל חולים שאינם סובלים מאפילפסיה. התקפים אלה נגרמים על ידי הפרעה פסיכולוגית כלשהי ולכן מתייחסים אליהם כסוג של הפרעת המרה. הפרעות כאלה הן מצבים בהם למטופל יש תסמינים של מחלות שאין לו.
תיאור כללי של ההתקף
כדי להבין מהו התקף פסאודו, חשוב להבין את המאפיינים הכלליים של התקף. הם יכולים להציג את עצמם בדרכים שונות, אך באופן כללי, הם כרוכים בשינוי פתאומי בהתנהגות, בתפקוד הגוף, בתחושה או בתנועה. התקפים יכולים לנוע בין עווית פתאומית באחת הגפיים לאובדן קוגניציה זמני ו"הקפאה "במהלך פעילויות (המכונה התקף חלקי).
התקפים פסאודו x התקפים
הסימפטומים של פרכוס פסאודו דומים מאוד לאלה של התקף אפילפסיה, למעט המקור שהוא פסיכולוגי ולא נוירולוגי. אחד המאפיינים של התקף אפילפטי הוא שיש פריקה לא תקינה של חשמל מהמוח במהלך ההתקף. פריקה זו אינה קיימת בעוויתות פסאודו.
מאפיינים מבדילים
התנהגויות מסוימות מופיעות באופן שכיח יותר בהתקפים פסאודו מאשר בהתקפים אפילפטיים. אדם הסובל מהתקף פסאודו, למשל, נוטה יותר לנשוך את קצה הלשון (במהלך התקף אמיתי, לשונו של האפילפסיה הופכת רכה והקצה אינו נגיש לשיניים). מאפיינים אחרים של התקף פסאודו כוללים שהם מתבססים בהדרגה ונמשכים שתי דקות ויותר. במהלך התקף זה החולה עוצם את עיניו. עוויתות פסאודו כרוכות בתנועת הראש מצד לצד, אשר לעיתים רחוקות מתרחשת בהתקפים אפילפטיים.
אִבחוּן
אלקטרואפלוגרמה יכולה לבטל את הסיכוי לאפילפסיה אצל אדם שיש לו התקפי פסאודו. בדיקה זו כוללת הנחת מספר אלקטרודות על ראש המטופל ועל קרקפתו כדי לעקוב אחר הפעילות החשמלית. כאמור, לעוויתות פסאודו אין פעילות חשמלית לא תקינה, האופיינית להתקפים אפילפטיים. בנוסף, התקפים אפילפטיים רבים יביאו לשחרור הורמון הנקרא פרולקטין, אשר קיים בדם לאחר התקף. עוויתות פסאודו אינן כרוכות בעלייה ברמות הפרולקטין בדם.
גורמי סיכון לדחף עווית
כ -3 / 4 מהחולים הסובלים מפרכוס פסאודו הם נשים. הם נוטים לקרות בבגרות המוקדמת או בשנות ההתבגרות המאוחרות. אנשים הסובלים מהתקפים אלו סובלים לרוב מהפרעות פסיכולוגיות, כגון דיכאון חמור או הפרעת חרדה. לרוב יש להם היסטוריה של בעיות רפואיות רבות שאינן מוגדרות או שאינן מובנות.
