תוֹכֶן
היחסים המורכבים בין עברית לערבית חשובים בגלל המשמעות התרבותית, הדתית והתקשורתית בישראל כיום, כמו גם באזורים אחרים בעולם. השפות השפיעו זו על זו באופן שכיום לעברית ולערבית יש קווי דמיון בהגייה ובמבנה השפה. חילופי הדברים הלשוניים משמעותיים במיוחד כאשר דנים בתקשורת בין הקהילות הערביות והיהודיות. הדמיון הלשוני מראה קשרים היסטוריים הקיימים בעולם העכשווי.
שפות ישראל
ערבית וגם עברית מוכרות כשפות הרשמיות של עם ישראל. למרות שהערבית דיברה בתחילה בעיקר על ידי האוכלוסייה הערבית בישראל, הממשלה החליטה לאמץ את השפה כשפה רשמית יחד עם העברית.
צלילים ושמות אותיות
גם האלף-בית העברי וגם הערבי כוללים אותיות עם צלילים, שמות ובמקרים מסוימים פירושים דומים. בקרן Meru יש טבלה המשווה את הצלילים של שני האלפבית על פי פרשנות, המחברת כל אות המתאימה למשמעות פרשנית נפוצה. לדוגמא, האות הראשונה באלף-בית הערבי, alif, פירושה "אללה" (אלוהים), ואילו האות הראשונה באלף-בית העברי, אלף, פירושה "אדון". קרן מרו הציעה שהמשמעות המשותפת בין שתי המילים היא "מודעת".
הגיית מילים
בשתי השפות השמיות, בערבית ובעברית, יש מילים שנשמעות דומות ומשתייכות דומות. להציג את עצמך באומרו "שמי הוא" נשמע דומה מאוד בשתי השפות: בערבית נאמר "איזמי" ובעברית "שמי". מכיוון שהערבית דיברה רבות לאחר כתיבת העברית, הערבית מושפעת לשונית מאותה שפה. כאשר העברית חזרה לפופולריות שלה כשפה מדוברת, השפה הושפעה מהערבית.
כיוון כתיבה
הן הערבית והן העברית נכתבות בצורה אופקית מימין לשמאל.
הנקוד מצביע וליטף
לאלף-בית העברי אין תנועות, תכונה הנפוצה באלפביתים שמיים מוקדמים. לאחר מכן, הניקודים (הנקודות) נצמדו לאלף-בית כדי להביע את צליל האותיות. ניקודים הם נקודות קטנות ומקפים שנוספו לאותיות העבריות המקוריות. לערבית יש גם סימנים המציינים תנועות שנוספו לאלף-בית בכל פעם לאחר התפתחותו, על מנת לתת בהירות רבה יותר לשפה הכתובה.
