תוֹכֶן
מרבית הצמחים מחולקים לשתי קטגוריות עיקריות: מונוקוטים ודיקוטים. שני הסוגים מייצרים עלים ופרחים, עם גבעולים, שורשים ורבייה של אבקה. עם זאת, ישנם כמה הבדלים חשובים בין שני סוגי משפחות הצמחים. שיחי ורדים הם במשפחת הדיקוטים.
חד-תאים
אם היינו לוקחים חתך רוחב של גזע הצמח ומסתכלים עליו, היינו רואים את חבילות כלי הדם. חבילות אלו דומות לעורקי הצמח, נושאות חומרים מזינים ברחבי הצמח. במונוקוט, הצרורות מפוזרים על הגבעול. רק 10% מחד-המיטות הם עצים. דרך קלה לזהות מונוקוט היא להתבונן כיצד הוא גדל. מונוקוטים צומחים כלפי מעלה במקום הצידה. דוגמאות למונוקוטים כוללות במבוק, סחלבים, צמחי נורה, דשא ועצי דקל.
דיקוטים
חבילות הדיקו-כלי הדם מסודרות בטבעת מושלמת ליד החלק החיצוני של הגבעול. כמחצית מהמינים הדו-אטומיים הם עציים.עלי כותרת הם דרך נוספת להבדיל בין דיקו לבין מונוקוט. לראשונה יש קבוצות של ארבעה או חמישה פרחים, ואילו בשניה שלוש בלבד.
ורדים
ורדים הם דיקו ומשתייכים לאותה משפחה כמו דיקוטים חשובים אחרים, כמו שזיפים, פטל, תפוחים ודובדבנים. משפחה זו נקראת Rosaceae. לפרחים אלה מראה דומה, בדרך כלל לבן, עם חמישה עלי כותרת, למעט הוורד שיש בו עלי כותרת רבים. השושנה, כמו קרוביה הקרובים, היא גם צמח פורה ומייצרת פירות המשמשים בתה. ישנם יותר ממאה מינים של ורדים בעולם.
דיקוטים אחרים
דיקוטים צומחים על ידי התפשטות, במקום לגדול כלפי מעלה, אינדיקציה נוספת לכך ששיחי ורדים נכללים במשפחת הדיקוטים. דוגמאות אחרות כוללות גפנים, חינניות, קקטוסים ורוב עצי הפרי. מרבית הפיקוטים תואמים לפראיות אחרות, לרוב גדלים זה לזה. צמחי מרפא כמו מנטה כלולים במשפחה הדו-אטומית, כמו גם עצים גדולים, כמו אלונים ועצי אדר.
