תוֹכֶן
האימפריאליזם מוגדר כמדיניות, נוהג או תומך בהרחבת כוחה של שלטונה של אומה, על ידי מילון Merriam-Webster. האימפריאליזם נהוג לאורך זמן על ידי אומות ותרבויות שונות, ויש לו שלושה סוגים עיקריים המגדירים את היקף השליטה בכוח האימפריאלי.
קולוניזציה
כאשר מעצמה קיסרית יוצרת מושבות, היא כובשת את השטח ושולטת בו מארץ המוצא. דוגמה לקולוניזציה כזו הייתה מושבות האימפריה הבריטית, כמו הודו, דרום אפריקה, אוסטרליה וקנדה, אשר נשלטו בעיקר על ידי החלטות שהתקבלו בלונדון. הקולוניזציה היא הצורה הישירה ביותר של האימפריאליזם, עם דגש על שליטה פוליטית מוחלטת.
פרוטקטורטות
פרוטקטורט הוא מדינה שהעניקה שליטה כמעט מלאה, אם כי לא מוחלטת, למעצמה גבוהה יותר. זה מאפשר לכוח האימפריאלי לשמור על שליטתו תוך שהוא משאיר כמה פונקציות ממשלתיות לרשויות הילידים של הפרוטקטורט. דוגמה לכך הייתה מצרים בשליטת בריטניה, שהתערבה בכמה החלטות, כמו שליטה בתעלת סואץ, אך שמרה על ח'דיב כמנהיג הרשמי במדינה. פרוטקטורטות הובילו במקרים רבים להתיישבות מלאה לאחר מכן.
תחומי השפעה
תחומי השפעה אימפריאליסטיים מעניקים לכוח הקיסרי זכויות בלעדיות לסחר ולזכויות כלכליות אחרות במדינה. במהלך תחרות ההתרחבות בין מעצמות אירופה בעת היציאה לשטחים חדשים, תחומי השפעה היו טקטיקה מרכזית לנסות להקדים את התחרות, שהופעלו על ידי ההולנדים בבטביה (חלק מאינדונזיה) וציילון (סרי לנקה) ו על ידי הבריטים במהלך טיוליהם הראשונים ביבשת אפריקה.
סיבות לאימפריאליזם
הגורם העיקרי להתרחבות האימפריאליסטית הוא רכישת משאבי טבע משטח אחר, כמו זהב ויהלומים של דרום אפריקה. חומרי גלם זולים יותר יכולים לסייע גם בייצור בארץ המוצא. סיבה נוספת להתרחבות האימפריאליסטית היא הלאומיות (גאווה של מדינה), שהייתה לצד הדת גורם שליטה ששימש את המעצמות האירופיות כתירוץ לקחת את החלקים הפחות "תרבותיים" בעולם.
