תוֹכֶן
הפילוסוף הגרמני קרל מרקס נחשב לאחד ההוגים המשפיעים בכל הזמנים. מרקס פעל במאה ה -19, תקופה של טלטלה גדולה במרקם החברתי והפוליטי של אירופה. הוא כתב בתקופה בה העודפים של המהפכה התעשייתית החדשה היו בולטים יותר, ורעיונותיו חוללו מהפכה בחשיבה על הקפיטליזם והיחסים עם עסקים, אנשים פרטיים, מדינות וסביבה.
חוֹמְרָנוּת
הרעיון המניע מאחורי הפילוסופיה של מרקס היה המטריאליזם. מטריאליסטים מאמינים כי התנאים החומריים של העולם, כמו מבנה הכלכלה וחלוקת העושר הם שמולידים רעיונות כמו מי "צריך" להנהיג ו"ראוי "להרוויח את מה שהם מרוויחים. רעיון זה מנוגד לאידיאליזם הקובע כי רעיונות הם שמולידים מציאות חומרית.
חֲקִירָה
מרקס האמין שהסכנה האמיתית של הקפיטליזם היא ניצול עובדים. מאז, מרקסיסטים פיתחו תיאוריה זו כדי להראות כיצד הקפיטליזם מנצל גם את כדור הארץ ומשאבי הטבע. לדברי מרקס, בעלי הון מנצלים עובדים בפחות מכפי שהם שווים - עבודת יתר של העובד היא זו שמייצרת רווחי בעלי הון. "עבודה עודפת" זו מנוצלת על ידי הקפיטליסט, שמאלץ את העובד גם לתנאי עבודה לא ראויים ולא הוגנים - דבר שהיה הרבה יותר ברור ורציני במהלך המאה ה -19, תקופה בה כתב מרקס.
הִתנַכְּרוּת
מרקס האמין שעובדים מנוכרים בדרכים רבות. הוא הדגיש ארבעה אלמנטים מהם מנוכר העובד: המוצר, פעולת ההפקה, הוא ואחרים. הרעיון המרכזי העומד מאחורי הניכור הוא אחד מההשפעות של ניצול קפיטליסטי של העובד; זה הרעיון שהעובד אינו מסוגל לחיות כפי שהוא היה חי באופן טבעי. הניכור הזה הוא סוג של הפרדה או הסרה של איך החיים "באופן טבעי" צריכים להיות. עבור מרקס, הקפיטליזם הוא סוטה המפריד בין האדם למה שהוא עושה ואיך שהוא עושה את זה, כמו גם איך שהוא יהיה "באופן טבעי" כבן אנוש וכיצד הוא יתייחס לאחרים.
מַהְפֵּכָה
מרקס האמין שבסופו של דבר העובדים יאחדו ויפילו את המעמד השליט הקפיטליסטי. הוא חשב שהמבנה הבורגני-קפיטליסטי השולט יוליד מהפכה שהובילה עובדים שתחליף את הסדר במערכת צודקת יותר. מרקס לא בדיוק כינה את זה "קומוניזם", והמדינות ה"קומוניסטיות "שקמו אחרי מרקס - ברית המועצות, צפון קוריאה והרפובליקה העממית של סין - לא היו כמו שטען מרקס. הוא חיפש סדר דמוקרטי באופן קיצוני, המבוסס על קבלת החלטות קולקטיבית ושיתוף של אמצעי הייצור - כלומר האדמה, העבודה וההון שעוברים לייצור.
