תוֹכֶן
דלעות הן צמחים מטפסים, ויכולות לכלול זנים קשיחים, כמו חמאת קוקוריטה (דלעת צהובה או ג'רומיום), כמו גם בשרים רכים יותר, הכוללים קישואים וקישואים צהובים. האבובוירה (עץ דלעת) מורכב מאותם חלקים, לא משנה המגוון, אם כי ניתן להציג אותם בדרכים שונות.
קדרות
צמחים מטפסים מייצרים גידים מסולסלים קטנים המסייעים לצמח לקיים את עצמו ככל שהוא גדל. גידים אלה יתכרבלו סביב תומכים חיצוניים כדי לסייע בתחזוקת הצמח, ומכוסים בזיפים קצרים ורכים המסייעים בהגנה מפני טורפים וחרקים. הפירות צומחים מהגידים, שמייצרים גם את הפרחים.
גיליונות
עלים של הדלעות שטוחים, עם שיניים לאורך הוורידים המרכזיים והרוחביים. הם גם אונתיים (מחולקים לזאבים), ומשתנים בצורתם, תלוי בסוג הדלעת ובמגוון שלה. לעתים קרובות הם רחבים ומכוסים בזיפים רכים, הדומים לגידים. הזיפים הם מחסום מגן טבעי לעלים, ושומרים עליהם מפני טורפים וחרקים.
שורש
שורשי האבובוירה צומחים מתחת לאדמה, ומבנהו מורכב משורשים מרובים, במקום שורש עיקרי שרק כמה שורשים קטנים יותר צומחים ממנו. סוג זה של מבנה מספק עיגון חזק יותר לצמח, כמו גם הזדמנות גדולה יותר לספיגת מים וחומרים מזינים.
פרי
פרי עץ הדלעת הוא החלק הראוי למאכל בצמח. זה משתנה בצורתו ובצבעו, תלוי במגוון ובסוג הדלעת. העיסה מחזיקה את זרעי עץ הדלעת. לעיתים הקליפה אכילה, במיוחד בזנים רכים, כמו קישואים. עם זאת, לזנים הקשים ביותר יש קליפה שצריך להסיר לפני ההכנה וההגשה.
זרעים
המרקם והקשיות של זרעי הדלעת משתנים בהתאם למגוון וסוג הצמח. כל הזרעים הם בצורת טיפה, והם יכולים לנוע בין הרבה מאוד, בין רכים לגדולים וקשים, כמו אלה של הדלעת המצויה. זרעי האבובוירה נמצאים בתוך פרי הצמח. בזנים קשים ניתן לצלות את הזרעים לצורך צריכתם.
