תוֹכֶן
ממשק Wiegand הוא תקן חיווט המשמש לחיבור מנגנוני גישה לכרטיס והתקני אבטחה אחרים למערכות קלט אלקטרוניות שקוראות מידע קלט. פרוטוקולי מערכת מודרניים עשויים להשתנות.
כַּתָבָה
המערכת מבוססת על אפקט Wiegand, תופעה פיזיקלית שגילה ג'ון R. Wiegand, שציין כי מערכת חיווט שנבנתה במיוחד יכולה לזהות שדות מגנטיים קלים.
כיבוש
הגילוי הוביל לפיתוח מערכות אבטחת גישה המשתמשות במגנטים קטנים בכרטיסים ובמפתחות גישה אחרים, תוך שימוש בקוד בינארי. הממשק משתמש בשלושה חוטים, אחד מקורקע ושניים המשמשים להעברת נתונים, הנקראים "DATA0" ו- "DATA1" או "Data Low" ו- "Data High" (נתונים גבוהים). ה"אפסים "הם הפולסים על חוט DATA0, ואילו ה"אפסים" הם הפולסים על חוט DATA1.
פרוטוקול בינארי
DATA0 ו- DATA1 נמצאים במתח גבוה כאשר לא מועברים נתונים. כאשר נשלח "אפס", חוט DATA0 נמצא במתח נמוך ואילו חוט DATA1 נמצא במתח גבוה. למשלוח "אחד", חוט DATA1 נמצא במתח נמוך ואילו חוט DATA0 במתח גבוה.
פרוטוקול תקשורת
פרוטוקול Wiegand כלל במקור 24 סיביות: 8 סיביות של קוד גישה ו -16 סיביות של קוד זיהוי שנקבעו מראש ונקבעו לאחר מכן עם סיביות הזוגיות. סיבית הזוגיות הראשונה מחושבת מ -12 הסיביות הראשונות, ואילו סיבית הזוגיות האחרונה מחושבת מהסיביות הנותרות. גרסאות מודרניות לפרוטוקול זה משתנות באורכן וסיביות הנתונים יכולות להשתנות בין 24 ל -40 ביט.
