תוֹכֶן
מייק טייסון היה אחד הכבדים האכזריים ביותר ועם אחד האגרופים החזקים בתולדות האיגרוף. למרות שיש לו כמה בעיות בזירה ומחוצה לה, בהמשך הקריירה שלו, הוא התאמן בקפדנות תוך כדי טיפוס על מדרגות האיגרוף.
אימון כח
מייק טייסון החל להתאמן בשנות העשרה. לאחר מות אמו כשהיה בן 16, הפך טייסון לתלמידו של המאמן קוס ד'אמאטו, שכבר אימן את האלוף פלויד פטרסון ולוחמים רבים אחרים. הוא ראה במהירות את הפוטנציאל העצום של הלוחם והפך לאב פונדקאית עבור טייסון. הוא גם העמיד אותו בתוכנית אימונים קשה. אחד המרכיבים היה אימוני כוח. טייסון עקב אחר תוכנית שכללה 2,000 כפיפות בטן, 500 צלילות, 500 שכיבות סמיכה ו -500 משיכת כתפיים עם מוט של 30 ק"ג. שבעה ימים בשבוע.
אימון מהירות והתנגדות
כמו רוב הלוחמים, טייסון עשה את ריצת הבוקר שלו לפני שהלך לחדר הכושר כדי לעבוד על כוחו וכישוריו. רצתי חמישה קילומטרים ביום כדי לבנות התנגדות. עם זאת, לפני הריצות הארוכות שלו, הוא עשה ספרינטים במרווחים ופלייומטרי על ידי קופצות קופצות. ספרינטים של אינטרוולים עזרו לבנות מהירות ומהירות, כמו גם סיבולת וקפיצה לארגונים עזרו לבנות את כוח האגרופים שלך.
דלילה
טייסון בלט מהמתאגרפים האחרים במפגשי הדקירה שעשה בזמן שהתכונן לקרב. רוב הלוחמים ערכו מפגשים במשך יומיים-שלושה בששת השבועות שקדמו לקרב. טייסון ערך פגישות כפולות מדי יום. הוא עשה עשרה סיבובים בבוקר עם כמה שותפים ואחרי 4 עד 6 סיבובים בשעות אחר הצהריים המאוחרות. הבעיה הגדולה ביותר שהיה לטייסון בפיתוח הכישרון שלו היה למצוא מספיק שותפים דלילים. ככל שהפך מוסמך ונפיץ יותר בזירה, הוא פגע במשותפיו במכותיו ורבים חששו להיכנס איתו לזירה.
השנים האחרונות
אוהדי קרבות רבים היו מהופנטים מיכולתו של טייסון להפיל תמיד את יריביו. הם חשבו שהוא פשוט מוכשר ושהוא יכול להיכנס לזירה ולהראות את כוחו מתי שהוא רוצה. טייסון זכה ב -37 ניצחונות רצופים בתחילת הקריירה שלו, אך מהפסד הנוקאאוט שלו לג'יימס "באסטר" דאגלס בשנת 1990, הוא לקח צעד אחורה בשיטות האימון הקפדניות שלו. בכך שלא דרש יותר באימונים החל טייסון לגלות פגיעות בזירה שניצלו יריבים כמו דאגלס, לנוקס לואיס ואוונדר הוליפילד.
