תוֹכֶן
הבעיה הבסיסית של הכלכלה היא מחסור במשאבים. רק מספר אנשים זמינים לעבודה; רק כמה חומרים זמינים לשימוש ורק סכום כסף קטן זמין לבזבוז. ללא הבעיה המהותית הזו, לאנשים יכול להיות כמעט כל מה שהם רוצים. כביכול, החלטות צריכות להתקבל ויכולות להשפיע לרעה על אנשים מסוימים. ממשלות והשוק בוחרים שיטות ייצור וסחורות.
מה מייצרים?
לכל חברה יש משאבים זמינים אשר ממלאים תפקיד בהחלטה מה צריך לייצר. אם במדינה יש יצרני תירס מוכשרים ביותר ואדמה מושלמת לעיבוד, היא כנראה תבחר לייצר את הדגנים. מכיוון שהמדינה יעילה בגידול תירס, העלות תהיה זולה יותר. אם למדינה אין כישרון בגידול תפוחים, עלות הלמידה, הכשרה ופיתוח האדמה לייצורה תהיה גבוהה מאוד. בעולם של מחסור, הממשלה או השוק עשויים להחליט שלא כדאי לגדל תפוחים.
איך מייצרים אותו?
בשל ההתקדמות הטכנולוגית, מכונות יכולות לעבוד יותר בעלות נמוכה יותר בהשוואה לאנשים. כתוצאה מכך עובדים מאבדים את מקום עבודתם ויכולים להישאר מובטלים. בגלל מחסור במשאבים והביקוש למחירים זולים, חברות בוחרות להשתמש במכונות. בחברות בהן אנשים עובדים מעט מאוד, יש חברות שמוצאות כי שימוש במכונות הוא יקר יותר משימוש בעבודת כפיים. אם המחסור לא היה קיים, התחשבות בעלות שיטת הייצור לא הייתה באה לידי ביטוי.
הופק עבור מי?
בגלל מחסור במשאבים, יש לקבל החלטות לגבי יעד המשאבים המיוצרים. הממשלה יכולה לקבל את ההחלטה לבנות כבישים, מה שיכול להועיל לאנשים העשירים שבבעלותם מכוניות ולחברות הנפט המספקות את הרכבים. מצד שני, הממשלה תוכל להחליט להשקיע במערכות רכבת קלה שיכולות להועיל לאנשים עם הכנסה נמוכה יותר הזקוקים לדרך זולה להגיע לעבודה ולתחבורה ציבורית. ללא מחסור, הממשלה תוכל להשקיע בשניהם. עם מחסור, הממשלה חייבת להחליט אם לסייע לעשירים שבבעלותם עסקים או לאנשים פחות בעלי מזל שהם מקור הייצור העיקרי.
