תוֹכֶן
שחפת (TB) היא חיידק כי נשבר לאט ולכן יכול להיות פעיל במשך שנים רבות לפני המחלה באמת מופיע. זה קל לטפל כאשר זוהה מוקדם דורש שמירה קפדנית המשטר הרפואי.
זיהום
זיהום שחפת יכול להיגרם על ידי נשימה חלקיקים המגורשים לאוויר דרך חולים עם זיהום פעיל שאינם מטופלים. חולים עם מחלה לא פעילה ואלה שעברו טיפול אינם רשאים להפיץ אותה.
הדגירה
אורך תקופת הדגירה משתנה, תלוי במספר גורמי סיכון בודדים. בתוך שישה שבועות של חשיפה, אדם נגוע מפתחת זיהום ראשוני של הריאות, אשר עשוי להיות אסימפטומטי. המחלה ואז נכנס לשלב לא פעיל שיכול להימשך שבועות או שנים.
גורמי סיכון
אנשים עם מערכת חיסון בריאה יכולים להישאר נגועים במשך שנים מבלי לפתח את המחלה. אלה עם מערכת החיסון נפגעת עקב איידס או תנאים אחרים (תת תזונה, למשל), זקנים מאוד מאוד צעירים יכולים לפתח זיהום פעיל הרבה לפני זה. במקרים אלה, הגוף עלול לא להיות מסוגל להכיל את השחפת אל הריאות, וזה עלול בסופו של דבר להשפיע על העצמות והמפרקים, האיברים הפנימיים, ואפילו את העיניים ואת העור.
תסמינים
הסימפטומים של שחפת בדרך כלל מתחילים עם שיעול כרוני עם ריר שנמשך יותר משלושה שבועות. חום, עייפות, אובדן תיאבון (לעיתים קרובות וכתוצאה מכך ירידה במשקל), הזעה, חולשה, קוצר נשימה יכול להתרחש גם. כמו הסימפטומים של מחלה זו דומים למדי לאלה של הצטננות או שפעת, רק רופא יכול לעשות אבחנה חיובית.
בדיקה וטיפול
בדיקת עור פשוטה יכולה לאשר את נוכחות החיידק שגורם לשחפת. צילומי רנטגן בחזה יכולים לאשר זיהומים פעילים, אם כי רק תרבות אחת (שנמשכת 4 עד 12 שבועות) עשויה לספק אבחנה סופית. הטיפול הטיפוסי הוא לעשות שימוש באנטיביוטיקה שנקבע על ידי הרופא כל יום במשך שישה חודשים.
