תוֹכֶן
מדינות עם הכנסות גבוהות יחסית, כלכלות מתקדמות ושיעורי התפתחות אנושיים גבוהים מסווגות בדרך כלל כמפותחות על ידי ארגונים בינלאומיים, כגון האו"ם או קרן המטבע הבינלאומית. יחד עם זאת, מדינות עם הכנסות נמוכות יחסית, כלכלות לא יציבות ורמות התפתחות אנושיות נמוכות מסווגות בדרך כלל כמתפתחות או לא מפותחות (ככל שמדינה פחות מפותחת, כך המדד נמוך יותר). וכמובן, ישנם כמה יתרונות למדינות מפותחות בהשוואה למדינות מתפתחות.
תזונה ובריאות
למרות שהשמנת יתר יכולה להיות בעיה עבור מדינות מפותחות (כמו ארצות הברית ובריטניה), עדיין יש יתרון ברור על פני מדינות לא מפותחות (כמו בורקינה פאסו ומלאווי) מבחינת תזונה ובריאות. במדינות לא מפותחות נוטים להיות בעיות חמורות של תת תזונה ותמותת ילדים, תוחלת חיים נמוכה, רמות נמוכות או לא מספקות של כיסוי חיסונים ושיעורים גבוהים של מחלות קטלניות שכבר הושמדו ממדינות מפותחות.
אוריינות וחינוך
במדינות מפותחות, אנאלפביתיות מבוגרים כמעט ואינה קיימת, והגישה לחינוך רחבה. עובדים מסוגלים לתקשר בקלות ולהקליט נתונים באמצעות המילה הכתובה. הם גם מסוגלים יותר ללמוד דברים חדשים ולהתחרות בחברה הגלובלית. אוכלוסיה קרוא וכתוב מעורבת אזרחית יותר ויכולה לקיים אינטראקציה טובה יותר עם הממשלה מאשר אוכלוסיה אנאלפביתית.
תַשׁתִית
למדינות מפותחות יש יתרון של מערכת תשתית איתנה. זה כולל כבישים, תחבורה, מי שתייה, ייצור חשמל והפצה, טלקומוניקציה, בתי חולים ובתי ספר. כל אלה מבטיחים חיים ארוכים וטובים יותר לאנשים אשר בתמורה יכולים לעבוד ביעילות רבה יותר. במדינות לא מפותחות, אזורים שלמים, בעיקר פנים הפנים, עלולים לסבול ממחסור במי שתייה וחשמל, או מהיעדר כבישים סלולים המחברים אותם לערים הקרובות. היעדר תשתיות מעכב את הצמיחה הכלכלית ומקשה על חיי האזרחים במדינות אלה.
הכנסות גבוהות
ככלל, אזרחי המדינות המפותחות הם בעלי הכנסה גבוהה יותר, מה שמשאיר להם מרווח כסף ניכר לרשותם. זה יוצר דרישות פנימיות לכלכלה ומאפשר לאנשים לקנות את המוצרים והשירותים הרצויים מחברות מקומיות או בינלאומיות ובכך מעביר את כלכלת המדינה. לעומת זאת, במדינות הלא מפותחות, ההכנסה הנמוכה של האזרחים נוטה למנוע מאנשים להתמודד עם צרכי החיים הבסיסיים (שלא לדבר על לצרוך מוצרי יוקרה) וזה גם מעכב את צמיחת כלכלת המדינה.
