תוֹכֶן
המטרה של כל שפת תכנות היא להפוך מחשב בעל משקל נייר יקר למכשיר שימושי לעיבוד ואחסון נתונים. השפה שנבחרה לביצוע משימה זו חייבת להיות מאוזנת בין יעילות וקלות שימוש. שפת המכונה מייצגת את קצוות הספקטרום עבור שני הגורמים.
מכונת שפות
שפת המכונה מייצרת את מערך ההוראות היחיד שהמחשב מבין ללא מתרגם. מחשבים מסוגלים להשמיע אודיו ווידאו, לעבד ולאחסן נתונים, לתקשר עם האינטרנט ולבצע משימות מיוחדות אחרות, ומגיבים למערכת הוראות שמזהה רק אפסים. כתיבת מאות שורות קוד עם שורות ואפסים בלבד היא משימה מייגעת שתורמת לפופולריות של שפות ברמה גבוהה, כמו C ו- Java.
יתרונות ראשוניים
המחשב האישי הראשון של IBM היה מצויד ב -512 KB של זיכרון גישה אקראית וכונן תקליטונים של 360 KB. לאחר טעינת מערכת ההפעלה לזיכרון מכונן התקליטונים, תוכניות הועמסו לשטח הזיכרון שנותר, והותירו שטח קטן של זיכרון RAM, בדרך כלל פחות מ -100 קילו-בתים, לתוכנית הפעילה לעבד נתונים. באותה תקופה, הדאגה העיקרית של המתכנת הייתה ליצור קוד תמציתי ויעיל. כלי התכנות הנפוץ ביותר במחשבים אלה היה שפת המכונה, שיכולה להיות קטנה במידה ניכרת מגרסה הכתובה ב- BASIC או C. היה קל יותר להשתמש בשפת הרכבה.
תלות בפלטפורמה
שפת המכונה מצביעה ישירות על חומרת המחשב, ומעניקה למתכנת שליטה מלאה בכל היבט של הפעלת תוכנית. החיסרון בגישה זו הוא שעל המתכנת להכיר את הארכיטקטורה של כל קבוצה של מעגלים משולבים (ערכות שבבים) כדי לכתוב קוד יעיל. כאשר משנה רכיב כמו כרטיס מסך או בקר דיסק, יש לעדכן את הקוד בכדי לזהות ולהשתמש בהתקן החדש.
שפות ברמה גבוהה
המהירות והיתרונות השימוש בזיכרון הנמוכים של שפת המכונה עולים על הקושי לכתוב הוראות ברמת השבב בקוד בינארי. הזמינות של ג'יגה זיכרון RAM ואחסון טרה-בייט ביטלה את הצורך בקוד תמציתי ויעיל במחשבים אישיים מודרניים. דרישות הזיכרון והאחסון הנוספות של תוכניות שנכתבות בשפות ברמה גבוהה, כמו C ו- Java, אינן מהוות גורם נוסף בבחירת פלטפורמת פיתוח. קלות שימוש ותחזוקה הם גורמים מועדפים למהירות ויעילות ברוב פרויקטי התוכנה המודרניים.
