תוֹכֶן
סמל ספרותי הוא דבר שיש לו משמעות גדולה יותר ממשמעותו המילולית בלבד בסיפור או בשיר. משמעות סמלית זו יכולה להיות ספציפית למחבר או להרחבה יותר, החל מחשיבות תרבותית ועד אסוציאציה אוניברסאלית. הלוויתן ברומן של הרמן מלוויל "מובי דיק", למשל, נחשב לסימן של רוע, אם כי לעיתים רחוקות משמעות זו קשורה ללוויתן ביצירות אחרות.מצד שני, ורד נתפס כסימן לרומנטיקה ברחבי העולם. סמלים רבים אחרים בספרות נפוצים באותה מידה.
צבעים
לצבעים יש בדרך כלל משמעות סמלית ביצירות ספרותיות. אדום קשור לחיים, סכנה או תשוקה. ירוק הוא צבע חיים ותקווה, ואילו הצהוב מייצג זקנה וירידה. כחול מסמל בדרך כלל שלום ושלווה, בעוד שתפוז מקושר לכוח רוחני או לאהבה מינית. סגול יכול להיות סמל של מלכות או כאב, אך הגוון הבהיר יותר שלו, סגול, הוא סמל של צלילות. חום, צבע האדמה, קשור לענווה. גם לבן וגם ורוד הם צבעי תמימות, אך לבן יכול גם לסמל בהירות, ואילו ורוד מציע נשיות. שחור הוא כמעט תמיד צבע המוות או הרוע.
טֶבַע
להיבטים רבים של הטבע יש משמעויות סמליות מסורתיות. התקדמות עונות השנה קשורה בדרך כלל לחיי אדם, כאשר האביב, הקיץ, הסתיו והחורף מייצגים בהתאמה לידה, בגרות, זקנה ומוות. השמש והזהב הם סמלים גבריים, ואילו הירח והכסף הם נשיים. עץ התפוח מסמל פיתוי כתוצאה מהאמונה שהפרי האסור היה תפוח בגן עדן. השקמה מייצגת יהירות, אלון החוזק והערמון הידע המוקדם.
הוראות
ארבעת כיווני המצפן נתפסים כסמלים של דברים שונים בהתאם לעבודה המדוברת. המזרח מקושר ללידה, התחדשות ו"יין, נשים ומוזיקה "הקלאסי. המערב, שם השמש שוקעת, קשור כמעט תמיד לריקבון וסוף הדברים. הצפון הקפוא הוא מקום של מוות, עוינות ובדידות, ואילו הדרום, לעומת זאת, מסמל נוחות, עוצמה ושלווה.
חיות
לבעלי חיים רבים יש משמעויות סמליות גדולות יותר. גם האריה וגם הטווס קשורים לגאווה, אך האריה הוא גם סמל כוח, בעוד שגאוות הטווס מייצגת הבל. בקרב ציפורים ינשופים הם נצים חכמים ועוקבים ועורבי מוות. סלמון הוא גם סמל של חוכמה, בעוד שחולדה פירושה ענווה ופחד. שועלים וחתולים מסמלים רמאות, אך החתול חכם והשועל ערמומי. אם נחזור למסורת העדנית, נחשים בדרך כלל מסמלים רוע ופיתוי.
