תוֹכֶן
תסמונת המעי הרגיז גורמת לאי נוחות כרונית בבטן או כאבים, נפיחות וגזים, יחד עם עצירות או שלשולים, או שניהם. המצב כרוך בפעולת שרירים חריגה ורגישות עצבית מוגברת במעי. לנשים יש סיכוי גדול פי שלוש יותר מגברים לתסמונת זו, והתסמינים יכולים להיות גרועים יותר במהלך הווסת.
תסמיני החמרה
ערעור המחקר של IBS מציין כי כמעט מחצית מהנשים הסובלות מתסמונת המעי הרגיז דיווחו על החמרת התסמינים שלהן במהלך המחזור החודשי, כולל כאב, גזים ושלשולים. מחקר שהצביע על החמרה זו הופיע בגיליון 2003 של "American Journal of Gastroenterology". מאחר שנשים מדווחות על תסמינים רבים יותר בתקופת הווסת שלהן, החוקרים מאמינים כי להורמוני הרבייה יכולה להיות השפעה על ההפרעה.
האופניים
המחזור החודשי מתחיל בשלב הזקיקי, ביום הראשון של הווסת, ובדרך כלל נמשך בין 10 ל -14 יום, כאשר אז מתרחש ביוץ. תקופת הווסת, או שלב הלוטאלי, היא השלב הבא. שלב הזקיקים מסומן בעלייה ברמות האסטרוגן וירידה ברמות הפרוגסטרון, ואילו בשלב הלוטאלי יש עליה מקבילה בפרוגסטרון. אם הריון אינו מתרחש, רמות הורמונים אלה יורדות ונשארות ברמתן הנמוכה ביותר.
תנודות הורמונליות
על פי המחקר שצוטט על ידי "ערעור המחקר של IBS", הן בשלב הזקיקים והן בשלב השלוטאלי, זמן המעבר הממוצע למזון לנסוע בכל מערכת העיכול דומה. נראה כי רמות מוגברות של אסטרוגן ופרוגסטרון אינן משפיעות על הסימפטומים של תסמונת המעי הרגיז, למעט נטייה לעצירות בשלב הלוטאלי אצל חלק מהנשים. במהלך הווסת, כאשר רמות הורמונים אלו נמוכות, נשים מדווחות על יותר תנועות מעיים. במיוחד נשים המועדות לעצירות חוות מעיים תכופות יותר במהלך הווסת.
רגישות בפי הטבעת
מחקר שהתפרסם בכתב העת "Gut" בשנת 2002 מצא שנשים עם תסמונת המעי הרגיז חוו רגישות מוגברת בפי הטבעת בתקופת המחזור החודשי שלהן, בניגוד לנשים שאינן סובלות ממצב זה. המחקר חיבר תגובות לרקטום מורחב במהלך ארבע תקופות שונות של המחזור החודשי.
משמעות נוספת
המטופלים במחקר "מעיים" ניהלו גם יומנים כדי לפקח על כאבי בטן ונפיחות, ועל תדירות ועקביות הרגלי המעי. בקרב המשתתפים עם תסמונת המעי הרגיז, הווסת נקשרה להחמרת כאבי בטן ונפיחות, ולהרגלי מעיים תכופים יותר. המחקר הראה שגם אצל נשים ללא התסמונת הצואה הייתה רופפת יותר והתרחשה בתדירות גבוהה יותר במהלך הווסת.
