תוֹכֶן
סגול הוא פרח הסמל של ארבע מדינות אמריקאיות, וגם של יוון. לאנשים יש חיבה מיוחדת לפרח פשוט זה של ניחוח וצבעים אטרקטיביים. לסגולה שורשים סימבוליים שמכניסים אותה למיתוסים, אגדות ודתות, בנוסף לתפוס מקום נכבד בשפת הפרחים הוויקטוריאנית. עם גודלו הקטן והמראה העדין, זה קשור לרוב לרומנטים ואהבות אפלטוניים. למעשה נראה שלסיגיל יש הרבה מה לומר.
מִיתוֹלוֹגִיָה
הרומאים הקדומים חשבו כי סיגליות מסמלות אבל, בשל צבעם העמוק המעיד על דם שנשפך, אך הארומה המתוקה שלהם העניקה להם קונוטציה שלווה. הרומאים הניחו אותם לעיתים קרובות על קברים וכדי לקשט קברים ובכך מסמלים את החיבה המתמשכת לאלה שעזבו. הם האמינו שמחווה זו תבטיח את מנוחתו השלווה של המנוח.
פוּלקלוֹר
הפולקלור של תקופת ימי הביניים אמר כי סיגליות שימשו הגנה מפני רוחות רעות. העלים שימשו לעיתים קרובות בתחבושות, משחות וחיטוי וכטיפול לנדודי שינה. לכן, הפרח נקשר גם לריפוי. באותה תקופה הם הוצעו כסמל של אהבה ונאמנות, הן בגלל הארומה הנעימה שלהם, כמו גם הקונוטציות של הגנה וריפוי.
סימבולוגיה נוצרית
בנצרות, סגול קשור למרי וצניעות. סיפור מסופר שכל הסיגולות היו לבנות במקור, אך הייאוש של מריה לראות את בנה סובל על הצלב הפך את כולם לסגולים, ומסמל את האבל שלה. עובדה זו, באופן מעניין, לא רק מקשרת בין סגול למרי, אלא גם יוצרת קשר למשמעות הפרח ברומא העתיקה.
שפת הפרחים
הוויקטוריאנים השתמשו בפרחים כאמצעי תקשורת, והעניקו להם משמעויות. לתת לאדם פרחים היה כמו להעביר לו מסר. בשפת הפרחים מתקופת הוויקטוריאנית, סגול פירושו להסיר את הצניעות ואת דמות ההיסוס והביישנות. לסגול לבן יש קונוטציה של כנות, אך גם של חפות, כלומר הדרך שבה ילדים מדברים ללא המגבלות הקיימות אצל מבוגרים.
סמליות מודרנית
במקבילה המודרנית שלנו לשפת הפרחים, סיגליות נתפסות כצמחים המתאימים לבית, כמייצגים את המשפחה והנישואין. בזרי חתונה, הם מייצגים הבטחה ונאמנות. בחלומות אומרים שהם מייצגים אפשרות של נישואין או מחויבות.
