תוֹכֶן
על שם מונח הינדי שמשמעותו "לקשור", בנדנות צברו פופולריות במערב הישן כשיטה להרחיק את הזיעה והאבק מעל פניהם. כיום הם קשורים לקבוצות חברתיות רבות ושונות, כולל חברי כנופיה, פושעים וחובבי רוק. אמנם צבע הצעיף חשוב לזיהוי המשתמש, אך מיקומו מהווה גם ייצוג מהותי לקבוצת הפרט.
חברות בכנופיה
על פי אתר ShannonsCorner, בנדנות משמשות לעתים קרובות לייצוג כנופיות. הצבעים הפופולריים ביותר בבנדנות כנופיות הם אדום, כחול, שחור, לבן, אפור וצהוב. ניתן ללבוש אותם על הראש או מתוך כיס מכנסיים, שיש לו גם את אותה המשמעות (ראה הפניה 1, עמודים 5 ו -34).
דם וריח
על פי אתר StreetGangs, הקריפס היו הקבוצה הראשונה שהשתמשה בצבע בנדנה לחברות בשנות השבעים. הם לבשו בנדנות כחולות, מה שגרם לחבורה היריבה שלהם, הדמים, לבחור בצבע הפוך (אדום) להפחיד את חברי קריפס.
קוד צעיף
בקהילה ההומוסקסואלית, ניתן להשתמש בסרטים צבעוניים בברים או במצבים חברתיים כדי לייצג את הפטיש המיני שלך או את מצב היחסים שלך. בנדנות מפוספסות מסמלות העדפה אתנית מסוימת, ואילו הצבע והדפוס של השילובים יכולים להיות רצון המשתמש לבצע מעשה מיני מסוים. למיקום של הבנדנה יש משמעות גם מבחינת העדפה מינית. פופולרי בשנות ה -70 בקרב הקהילה הגאה והשימוש בו עד היום, "קוד הצעיף", כידוע, משמש גם את קהילת המיינסטרים.
מנודה
במערב הפרוע, חבישת סרט צבעוני הייתה קשורה חברתית לפושעים, כך על פי אתר Retroland. קונוטציה זו הגיעה לאחר שהשודדים החלו להשתמש בהם כדי למנוע הכרה. לפני כן, לבנדנות ששימשו לפנים תפקד הגנה מפני אבק ולכלוך.
צבעי אוהדי רוק
בשנות השמונים שימשו בנדנות צבעוניות שונות לייצוג העדפות מוזיקליות. על פי אתר Retroland, לוגואים של להקות כמו אוזי, פינק פלויד ודפ לפארד היו נפוצים בבנדנות צבעוניות, שלרוב נלבשות סביב הצוואר או על המצח.
