תוֹכֶן
התוצר המקומי הגולמי (תוצר) הוא מדד משוער לכוחו הכלכלי של מקום. בעיקרון המחושב כסכום הערך הכולל של סחורות ושירותים לכלכלה נתונה, התמ"ג שימושי הודות לפשטותו. עם זאת, ישנם חסרונות כאשר רואים בה אינדיקטור לצמיחה כלכלית.
פַּשְׁטוּת
למרות שלתמ"ג יש כמה פגמים, זה שימושי מכיוון שהוא מייצג כלכלה באמצעות מספר יחיד. המספר הגולמי הזה מראה כמה הוא מייצר. התמ"ג אינו מציג פרטים רבים כמו מדידות אחרות, אך קל יותר להבין ממנו.
אינדיקטור לרווחה כלכלית
התוצר, לפי כלכלן ה- OECD, פרנסואה לקילר, הוא אינדיקטור לרווחה כלכלית בשל הקשר שלו עם סחורות ושירותים בכלכלה זו. אם התוצר גבוה, אז הייצור הוא גבוה, מה שאומר שלאנשים יש כסף לקנות סחורות. זה מצידו מצביע על כך שלחברות יש את הכסף להעסיק עובדים. לפיכך, יתרון מרכזי בתוצר הוא בכך שהוא משמש אינדיקטור ברור עד כמה כלכלה מצליחה או גרועה.
מידע שגוי
התמ"ג מתחשב רק בצריכה מוצהרת. לפיכך, סחורות הנסחרות בשוק השחור, כגון סרטים פיראטיים, סמים ועבודה בתשלום במזומן, אינן נחשבות. המשמעות היא שיש אפשרות לאי דיוק בסך הכל. כלכלה יכולה להיות משגשגת במוצרים שאינם מוכרזים, אך יש לה תוצר נמוך, מה שאומר שהיא לא תשקף ערך אמיתי, אלא רק ערך מוכרז.
מחוון לא ברור
אף שהתמ"ג מעיד על צריכה, הוא אינו מבדיל בין צריכה גבוהה לאיכות נמוכה. אם לעיר, למשל, יש בעיה גדולה בשפך הפסולת הרעילה שעולה 100 מיליון דולר בגין ניקיון, אז תהיה לה תוספת של 100 מיליון דולר בתמ"ג שלה, למרות שהדליפה כמובן אינה משהו מועיל או חיובי לכלכלה. התוצר מתעלם גם ממרכיבים מועילים כמו בריאות וחינוך, שהם חשובים ביותר, אך לא תמיד נחשבים לרווח.
