תוֹכֶן
פירסינג באף הפך מאוד מסוגנן עבור גברים ונשים בעשור האחרון. החל במזרח הרחוק כסוג של מנהג תרבותי, פירסינג האף התפתח לנוהג פופולרי במערב. כצורה של אופנה או אינדיבידואליות, פירסינגים אלה עברו משולי החברה למיינסטרים של המונים. למרות השכיחות והתרגול המקובלים יחסית, ישנם סיכונים בעת ניקוב האף.
סיכון לזיהום
דימום מוגזם מהווה סיכון אפשרי בעת ניקוב האף. פירסינג לפירסינג נעשה לרוב בצד הנחיר, אזור הרגיש לדימום בשל העובדה שקרישת הדם קשה יותר בסחוס. אם הפצע לא מתחיל להיסגר בקרוב, הדימום יכול להמשך ימים, מה שמגדיל את הסיכוי לזיהום. בכל פעם שמכניסים אובייקט זר לגוף האדם, קיימת אפשרות לזיהום, למשל אם משתמשים במחט מלוכלכת לפירסינג. הסיכון לזיהום עולה הרבה יותר אם הפצע נשאר פתוח והריפוי מתעכב. כמעט כל דבר שאדם בא במגע כל יום יכול לזהם פצע בחיידקים הגורמים לזיהום כואב. חשוב לשמור על האזור נקי ויבש במשך השבועות הראשונים כדי להילחם בסכנת ההדבקה.
מתכות משפיעות
התכשיט עצמו יכול להוות סכנה. בהתאם לחומר, הפירסינג יכול לגרות את העור סביבו ולגרום לחור מודלק כואב. המתכות הבטוחות ביותר לשימוש בכדי למנוע אי נוחות הן זהב ונירוסטה. יש אנשים שסובלים מאלרגיה לא ידועה למתכת כלשהי, מה שמסבך עוד יותר את תהליך הריפוי. במהלך ההחלמה יכול להתפתח אזור מוגבה של רקמת צלקת הנקראת קלואיד. זה יופיע ככדור בנקודת הפירסינג והוא צמיחת יתר של העור. יתכן שיעברו חודשים עד שהקלואיד ייעלם.
כשהפירסינג תופס
בהתאם לגודל ולסוג, הפירסינג יכול לתפוס חולצות, ציפיות וחומרים אחרים, ולגרום לכאב, דימום, צלקות ואי נוחות באופן כללי. זה קורה בדרך כלל בשלבים הראשונים של הפירסינג לפני שהמשתמש מתרגל לתכשיטים. לתת לתפיסה הנוקבת יכול למתוח את החור, וכך לאפשר לתכשיטים ליפול.
השפעות פיזיות של פירסינג
את תמיכת הפירסינג ניתן להטמיע בעור בתוך הנחיר, ובמקרים קיצוניים יש לבצע את ההסרה באמצעות הליך כירורגי קטן. אם הפירסינג אינו מחובר כראוי, אז הוא יכול להתנתק וליצור בעיית נשימה אם התמיכה נשאפת או נבלעת.
שמור על חורים פתוחים
חשוב לתקן את הפירסינג במקום שכן חורים בנחיריים נסגרים בקלות, במיוחד בשלבים הראשונים. זה יכול לקחת רק מספר שעות עד שהחור ייסגר, וכך נדרש פירסינג חדש. פירסינג לאותו מקום מספר פעמים עלול לגרום להצטברות של רקמת צלקת באף, מה שעלול להקשות על הנשימה במקרים נדירים.
