תוֹכֶן
גופרית היא יסוד כימי שאינו מתכתי. יש לו צבע צהוב חיוור ואין לו ריח. בצורה גזית, הוא משלב עם חמצן ליצירת תחמוצת גופרית. משתמשים בגופרית לייצור דשנים וסוגים שונים של חומרי חיטוי. הוא משמש גם במעבדות רפואיות לבדיקת מצבי עור. הגופרית היא, עם זאת, אלמנט מסוכן שיש לטפל בזהירות.
סיכונים בריאותיים
גופרית במצב גזי מתערבבת עם חמצן ליצירת תחמוצת גופרית, שהיא מסוכנת. שאיפת עשן גופרית גורמת לגירוי בעיניים, באף ובדרכי הנשימה, מה שמוביל לכאבי ראש, סחרחורת ובחילה. רמות גבוהות של גופרית עלולות לשרוף את העור, ויכולות גם לגרום לבצקת ריאות, מצב בו הריאות מתמלאות בנוזל. שאיפת גופרית עלולה לגרום גם לשיעול, עיטוש או צפצופים.
סכנת שריפה
אבק גופרית דק המפוזר באוויר מהווה סכנה פוטנציאלית. כאשר אבק גופרית מתערבב עם חמצן, הוא יוצר דו-חמצני גופרית, אשר אם הוא נדלק גורם לפיצוצים. אבק שתלוי באוויר נדלק במהירות על ידי עשן או חשמל סטטי ועלול לגרום לשריפות הרסניות. קשה לשלוט על שריפות הנגרמות על ידי גופרית, מכיוון שכאשר הן מתפשטות, נוכחות חמצן רק עוזרת להגברת האש.
סיכון לקורוזיה
הגופרית יציבה ואינה מגיבה כאשר היא יבשה, אך היא מאוד תגובתית כאשר היא באה במגע עם לחות. זה גורם לו להגיב במהירות עם מתכות וסוכני חמצון והפחתה שונים כאשר הם נמצאים בלחות. בנוכחות חמצן ולחות הוא הופך לגופרית דו-חמצנית ויוצר פתרון חומצי ומאכל המחליד מתכות.
סיכון סביבתי
כאשר אבק גופרית בא במגע עם חמצן והופך לדו תחמוצת הגופרית, הוא מהווה סיכונים סביבתיים חמורים. זה משפיע על אורגניזמים חיים סביב האזור. גופרית גורמת לפגיעה בכלי הדם בוורידים במוח, בלב ובכליות. זה יכול לפגוע גם במערכות האנזים הפנימיות של בעלי החיים.
