תוֹכֶן
אמנות קיימת כבר מאות שנים. חלק מהסוגים הפופולריים ביותר כוללים אמנות ניאו-קלאסית ואמנות רומנטית, שניהם מושפעים מהיוונים והרומאים. הניאו-קלאסיקה החלה באמצע שנות ה -1700 והרומנטיקה מעט אחרי אותה תקופה, בסוף המאה ה- 18. לעתים קרובות הם מבולבלים, אך הם לא אותו דבר. בעוד שלאמנות הניאו-קלאסית יש פחות היבט רגשי והיא פוליטית יותר, האמנות הרומנטית מתמקדת בעיקר בהיבטים הטבעיים והמסתוריים של החיים.
אמנות ניאו-קלאסית
האמנות הניאו-קלאסית, הידועה גם כתחייה של קנונים אמנותיים מהעת העתיקה הקלאסית, החלה באמצע שנות ה 1700. היא החלה כתגובה לתקופה הקודמת שנקראה רוקוקו, כשהאמנות הייתה בזבזנית ושובבה. אמנים ניאו-קלאסיים ייחלו לחזרה למסורתיות ולהדר של יוון העתיקה ורומא. הם חשו כי תקופת הרוקוקו והתאורה אינם מבטאים באופן מלא את חוסר הנוחות שאנשים חשים בסוג החיים שניהל האצולה ועם הצורך בחברה דמוקרטית.
אמנות רומנטית
האמנות הרומנטית החלה בסוף המאה ה -18 ונמשכה עד אמצע המאה ה -19, כתגובה נגד התקופה הניאו-קלאסית. זה התחיל כתנועה אמנותית ואינטלקטואלית. תנועה זו נועדה למרוד בערכים מבוססים. אמנות רומנטית קידמה את האינדיבידואליזם, הסובייקטיביזם, חוסר ההיגיון, הרגשות והטבע. הרומנטיקנים האמינו כי הרגש צריך לשרור על חשבון התבונה והחושים על חשבון האינטלקט.
מאפייני האמנות הניאו-קלאסית
האמנות הניאו-קלאסית מאופיינת בנושאים הקלאסיים שלה, שם הנושא ממוקם באתרים ארכיאולוגיים עם אנשים לבושים בתלבושות קלאסיות. אמנים ניאו-קלאסיים רבים שילבו בציוריהם גם אלמנטים יוונים ורומיים. לעתים קרובות, הציורים הכילו יצורים מיתולוגיים ויצורים אגדיים. בניגוד לאמנות רומנטית, האמנות הניאו-קלאסית אינה מציגה רגש, אלא דיוקנאות של פעולות הרואיות.
מאפייני האמנות הרומנטית
אמנות רומנטית מאופיינת בציורים נועזים ודרמטיים. חלק ניכר מאמנות התקופה המחיש לאומיות הולכת וגוברת, אקזוטיות, אינדיבידואליזם וגבורה. אמנים רומנטיים, כמו ז'אק לואי דייוויד ותומס גיינסבורו, ציירו תמונות רבות של בני מלוכה. הטבע מילא תפקיד חשוב גם בתקופה הרומנטית, שכן אמנים רבים ציירו תמונות של נופים רחוקים או מקומות אקזוטיים. עולם הטבע נחשב לעולם של כוחות מסתוריים, ולא לעולם של שלמות.