תוֹכֶן
האדמה מסווגת לשלוש קטגוריות עיקריות: כבד, בינוני וקל. האדמה החולית שייכת לקטגוריית הקרקעות הבהירות, בשל המרקם הקל והגרגירי שלה. בעת שתילת דשא על קרקעות חוליות, אוניברסיטת פרדו ממליצה על השקיה תכופה אך קלה, שכן עודף מים יתבזבז על ידי האדמה הנקבובית. אין להשקות שוב עד שהדשא יראה את הסימנים הראשונים ליובש.
מרקם
הקרקעות החוליות מורכבות מחתיכות זעירות של אבנים בקוטר 0.05 עד 2 מ"מ, והן בעלות מרקם אבני. אדמה זו היא הקלה מכולן, ולכן היא נתונה לסחף על ידי מים ורוח, אם אין בה צמחי חיים. המרקם הקל שלה הופך אותו לפעמים לאופציה עבור גננים המעוניינים להפחית את משקלם של קרקעות כבדות אחרות. יש לנקוט משנה זהירות כשמוסיפים חול לקרקעות כבדות יותר, מכיוון ששילוב בין השניים יכול ליצור אדמה כבדה יותר ולא קלה יותר.
נַקבּוּבִיוּת
האדמה החולית, בגלל תכולת החול הגבוהה שלה, היא הנקבובית ביותר מכל הקרקעות, ובדרך כלל זוכה לשם "אדמה רעבה", בזכות הצורך התכוף שלה במים והאופן שבו היא מתייבשת במהירות. בגלל הנקבוביות הגבוהה שלה, האדמה החולית אינה מתאימה לצמחים הזקוקים ללחות אדמה רבה, אלא אם כן מטפלים בחומר המסייע לתחזוקה, כמו כבול. יתרון של אדמה חולית על פני סוגים אחרים של אדמה הוא יכולתה להתחמם במהירות באביב, מה שמאפשר תאריך שתילה מוקדם.
חומרים מזינים
אדמה חולית היא אדמה חומצית, אשר צמחים רבים מעדיפים, אך המחסור הכללי בחומרי ההזנה שלה הופך אותה לאדמה פחות רצויה בפני עצמה. הוספת חומר אורגני, כמו זבל מהגן או הזבל שלך, תספק את החומרים המזינים שהצמחים זקוקים להם בכדי לשגשג באדמה מסוג זה. כמות התערובת שיש להוסיף לאדמה החולית נקבעת על פי סוגי הצמחים המיועדים לגידול שם, ועל פי דרישות התזונה והלחות של צמחים כאלה.
