תוֹכֶן
למרות שהפיסוק של שיר יכול להניח את כל הרצוי על ידי המחבר, יש כמה הנחיות שיכולות לעזור למי שחש חוסר ביטחון. ישנן שש צורות פיסוק בסיסיות המשמשות בשירים: נקודה, נקודה-פסיק, פסיק, סימן שאלה, סימן קריאה ומקף. עם כל צורת פיסוק שונה מגיע אות שונה לקורא; להיות מודע לסימנים האלה שיש לך כמחבר הוא המפתח להדפסת הטון הרצוי ולתת תנועה לשיר באופן כללי.
שלב 1
החל תפר כדי לקחת הפסקה מלאה. במונחים פואטיים נקודה המוצבת בסוף שורה מכונה נקודת סיום. שורת סיום קוראת להפסקה מוגדרת באמירת השיר, רגע לנשום עמוק לפני שתמשיך לשורה הבאה. נקודה אחת היא ההפסקה השלמה ביותר המותרת בשיר; אם משתמשים באמצע השורה, זה יוצר פיצול או הפסקה ממושכת.
שלב 2
קח הפסקה ממושכת, אך לא שלמה, עם פסיק. ציון זה מקשר בין שני רעיונות משותפים; בשירה, נקודה-פסיק פירושה שעל הקורא להשהות, אך לא להשלים נשימה, מכיוון שהשורה הבאה תחובר ישירות לזו שרק קרא. ניתן ליצור פיצול גם באמצעות פסיק.
שלב 3
קח הפסקה קצרה מהדינמיות של השיר בפסיק. הם צורת הפיסוק החלשה ביותר, מכיוון שפסיק אינו חזק מספיק בכדי לבנות משפט שלם.
שלב 4
השתמש בסימן שאלה או בסימן קריאה כדי להוסיף דגש. בשירה, אלו הן כמה מהנקודות הפחות משומשות, מה שאומר שיש להשתמש בהן רק באירועים מיוחדים.
שלב 5
הכנס מקף כאשר אתה זקוק להפסקה שדורשת יותר דגש מאשר פסיק, אך לא נקודה.
