תוֹכֶן
עקומה שווה ערך מראה את האפשרות לייצר חברה ברמת קלט נתונה. עקומות אדישות מתייחסות ליתרון אותו מקבל הצרכן בקניית פריטים בסכום כסף מסוים. ההבדל בין שני הכלים הללו הוא שהאיסוקוונט מראה את הבחירות של חברה, ואילו עקומת האדישות מראה את הבחירות של צרכן. יש הרבה קווי דמיון ביניהם.
אפשרויות אפשריות
הדמיון העיקרי של שתי השיטות הוא ששניהם כוללים עקומות. טבלה מציגה גם את האפשרויות הקיימות ברמת קלט נתונה. ציור העקומה מצביע על כך שישנן אפשרויות ייצור וצריכה ביניים, למרות שאינן רשומות במפורש בטבלה, אשר זמינות בנקודות לאורך העקומה. לפי קולג 'מידלברי, מפת עקומות שוות ערך כוללת את כל אפשרויות הייצור האפשריות. מפה של עקומות אדישות כוללת את כל אפשרויות הצריכה הזמינות.
החזר מרבי
שתי העקומות מניחות שהמשתמש מנסה למקסם את ההחזר. קצה העקומה האקוקוונטית הוא המקסימום שיכולה חברה לייצר, וקצה עקומת האדישות הוא המקסימום שצרכן יכול לקנות. כישלון מקסימלי לתשואה מציע תשואה מתחת לקו העקומה. על פי אוניברסיטת סיאטל, שני הגרפים מניחים כי העקומה מייצגת את השימוש היעיל ביותר במשאבים הזמינים.
שולי שוליים
התשואה השולית היא מאפיין של שני סוגי הגרפים. ה- isoquant מראה את התוצאה של הוספת משאב לייצור, כעובדים נוספים. בהתחלה, הוספת עובדים נוספים תאפשר לחברה לייצר יותר סחורות בקצב עולה, אך בסופו של דבר הוספת עובד נוסף לא תגדיל את הייצור באותה כמות. זה דומה לתשואה השולית על עקומת אדישות. אדם צמא מרוויח תועלת רבה בקבלת בקבוק מים, קבלת אלף בקבוקים כבר לא כל כך מרשים.
פיצויים
הפיצויים קיימים בשני העקומות. ייצור יותר מפריט אחד במפעל מצמצם את כמות הפריט אחר שהוא יכול לייצר, והטבלה תציג שני פריטים. ה- isoquant אינו מראה את תוצרי הלוואי הפוטנציאליים שהצרכנים יכולים לקנות, ואינו מאפשר אפשרות של תשומות להחלפה מוחלטת. לצורך עקומת האדישות, הצרכן בוחר רק בין שני פריטים, כמו בשר לבן או אדום. המודל לא מזכיר כי הצרכן יכול לקנות פירות ים, למשל.
