תוֹכֶן
ההיסטוריה של יוון העתיקה נרשמה כמעט אך ורק על ידי גברים - אינטליגנטי, פילוסופי ועשיר במיוחד. יוון העתיקה, שחולקה בין מדינות אתונה לספרטה, תמכה בשני עולמות שונים לחלוטין לנשים. בעוד שנשים בספרטה קיבלו הרבה כוח, באתונה לא היו להן כמעט זכויות.
שמלות כלה
נישואין בין גברים ונשים אתניים היו כמעט תמיד מסודרים במטרה לשמר רכוש וללדת ילדים. נערות צעירות, בדרך כלל בנות 13, יכלו להתחתן עם גברים מבוגרים רבים יותר כשהגיעו לגיל ההתבגרות. הנשים היו אמורות להיות יורשות ולדאוג לבית; אם הם נראו ברחובות העיר, יכול להיות בטעות עבור עבדים או זונות.
נשים ספרטניות נשואות בדרך כלל בגיל 18, מתוך הנחה שהן יולידו תינוקות בריאים. הם גם היו בעלי כוח רב יותר באיגודיהם מאשר הנשים באתונה, כי כמה היסטוריונים יוונים כתבו שנשות ספרטה הפעילו כוח על בעליהן. עם זאת, נראה כי ספרטנית אחת המבקשת ילדים יכול לבקש הבעלים להשתמש נשותיהם כדי להביא ילדים ממנו. אם הבעל היה מרוצה מהבקשה, אפשר היה לתת לאישה את הגבר להיכנס להריון.
נכס
הבנות של מדינת אתונה היו ייעודי kyrios, אפוטרופוס גבר, מלידה. הקיריים היו בדרך כלל האדם הקרוב ביותר של קרוב משפחה לנערה, והם יכלו לשלוט בכל מהלך שלה עד שהיא היתה מאורסת. באתונה, נשים לא יכלו להחזיק נכסים מלבד חפצים קטנים כגון תכשיטים ועבדים אישיים. הם לא יכלו לחתום על חוזים, ורק הזכות שניתנה להם היתה היכולת להשתתף בשירותים דתיים.
לנשים ספרטניות יכולות להיות נכסים, ועל פי מסמכים היסטוריים, בבעלות 1/3 של כל הארץ ספרטה. הבנות ירשו את רכוש הוריהן מאחיהן.
חינוך
נשים באתונה עם סיכוי של נישואין לא עודדו לקבל השכלה. גברים אתונאים העדיפו נשים שלא דיברו הרבה ועסקו בניקוי, אריגה וטיפול בילדים.
הבנות הספרטניות, לעומת זאת, קיבלו חינוך עם הבנים ואפילו התחרו ביניהם מבחינה אתלטית. הם שיחקו תפקיד הרבה יותר חזק בקהילה הספרטנית, והשפעתם הוכרה על ידי גברים באותה תקופה.
נשים מדרגה שנייה באתונה
לזונות, שנקראו הטראס, היה רכוש אם הצליחו בעבודתם, ושיעשעו גברים בשיחות נבונות ובגופם. כנשים לא נחשבו חברים, גברים היו צריכים ליהנות במקום אחר.
לנשים עבדים באתונה היו חיים אומללים, ונאלצו לבצע את כל העבודה הנדרשת מהן. רובם גרו בבתי בושת, נאלצו למכור את גופותיהם כדי לזכות בבעל בית הבושת.
